בפרשת השבוע אנחנו נתקלים בדמותו של בלעם.
בלעם,כפי שכתוב בחז"ל, "זכה" בתואר המפוקפק להיות האיש שהוא האנטי תזה,ההפך המוחלט מאברהם אבינו.
כשחז"ל רוצים לתאר קוים לדמותו של אברהם אבינו, הם מציגים מנגד את דמותו של בלעם.

"כל מי שיש בידו שלושה דברים הללו מתלמידיו של אברהם אבינו ושלושה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה מתלמידו של בלעם הרשע” (אבות ה יט).

השאלה היא מדוע ?
מדוע נבחר דוקא בלעם לייצג את ההפך מאברהם אבינו ?
מדוע לא נבחר למשל פרעה או עמלק או כל רשע אחר שהופיע במהלך ההיסטוריה ??

לפני כשבוע וחצי כשהיא בת 95, יצא בעברית ספרה החדש "המתנה", של ד"ר אדית אגר.
בספרה היא מעניקה כלים לשחרור מבתי הכלא הנפשיים שסוגרים עלינו.

היא מתארת כיצד כשהייתה בת 63, כשחזרה לבקר במחנה הריכוז אושוויץ, שממנו ניצלה בנעוריה.
ארבעים וחמש שנים אחרי..היא הבינה באיזה מקום היא באמת נמצאת בחייה.
"מבחוץ הייתי דוקטור. מבפנים, בת 16 מבוהלת, רועדת, עטופה בהכחשה, בהישגיות יתר ובפרפקציוניזם…"

בהקדמה לספרה היא כותבת,
"אני כאן כדי לספר לכם שהכלא הנורא ביותר הוא זה שבניתי לעצמי.
רבים מאיתנו מרגישים לכודים בתוך הראש שלהם. המחשבות והאמונות שלנו קובעות, ולעתים קרובות מגבילות את הרגשות שלנו, את מה שאנחנו עושים ואת מה שנדמה לנו כאפשרי".

אדית אגר מתארת באופן נפלא כיצד אנחנו שבויים בתוך הכלא המחשבתי שבנינו לעצמנו.
כיצד אותו כלא מונע מאיתנו לראות ולחוות את העולם הנפלא שנמצא מסביבנו.
העולם הוא נפלא, מפעים ומרגש, רק ש"חומות הכלא" מסתירות אותו מאיתנו.

אני חושב שדבריה יכולים להסביר את מה שנאמר בחז"ל,
"הקנאה התאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם".
העולם הוא נפלא ומאושר,רק מי שנופל לקנאה תאוה וכבוד מייצר לעצמו בית כלא מחשבתי ונפשי שמסתיר ממנו את העולם.
מי ששקוע בקנאה תאוה וכבוד,עסוק בכאבי הקנאה,ברדיפה בלתי פוסקת אחר תאות עצמו וביסורי השגת הכבוד.
עיניו ומחשבתו מצומצומות לראית עצמו בלבד,הוא אינו מסוגל להתבונן,להתרגש ולהתפעל מהעולם הנפלא שסביבו.

והדברים כבר מופיעים בפרשת השבוע.

התורה מספרת שבלעם בדרכו למואב, כשהוא רוכב על אתונו,
"ותרא האתון את מלאך ה' נצב בדרך וחרבו שלופה בידו ותט האתון מן הדרך ותלך בשדה ויך בלעם את האתון…"
ותרא האתון את מלאך ה' ותלחץ אל הקיר….ויסף להכתה"
ואח"כ "ותרא האתון את מלאך ה' ותרבץ תחת תחת בלעם ויך את האתון במקל"

האתון רואה את מלאך ה' וחרבו שלופה בידו ומיד נוטה מן הדרך.
בלעם שאינו רואה את המלאך מכה את האתון שוב ושוב.

וכאן בנקודת הזמן הזאת מתארת התורה את הנס הפלאי של פתיחת פי האתון,
"ויפתח ה' את פי האתון ותאמר לבלעם מה עשיתי לך כי הכיתני זה שלש רגלים".

ובלעם…עונה לה בחזרה "…לו יש חרב בידי כי עתה הרגתיך"
והאתון…משיבה לו, "…הלא אנכי אתנך אשר רכבת עלי מעודך…"
דו שיח של ממש מתפתח בין בלעם לאתון.

שימו לב לדבר מדהים!

בלעם אינו מתפעל מעצם העובדה שהאתון החלה לפתע לדבר כאחד האדם.
התורה אינה מציינת ולו במילה אחת שבלעם מתפעל מעצם דיבורה של האתון.

כיצד זה יתכן ??
אינני מבקש שיראה בדיבורה של האתון יד ה',
אבל…לפחות תתפעם ממראה עיניך,
מעצם הפלא העצום שמתגלה אל מול עיניך בדיבורה של האתון ??

כיצד בלעם מנהל עם האתון שיחה כאילו כלום לא קרה ?
מדוע הוא אינו מפנה אליה שאלה על עצם יכולתה לדבר ??
מדוע אין אפילו מילה אחת של התפעלות שיוצאת מפיו ?

הם הם הדברים שעליהם דיברנו.

בלעם ששקוע כולו בעין רעה ,רוח גבוהה ונפש רחבה, נמצא כולו כלוא בתוכם.
חומות הכלא שבנה לעצמו,גורמות לו להיות שקוע אך ורק בכבודו של עצמו ובכעסו על אתונו.
הוא אינו מסוגל לראות שום דבר שמעבר לזה.
אפילו פלא שכזה,אתון מדברת…, אינו מצליח לבקוע אצלו את חומות בית הכלא.
הוא אטום בצורה מוחלטת לכל מה שמעבר להוא עצמו.
פלא של ממש!!!

זוכרים עדיין את השאלה שבה פתחנו ?

בלעם נבחר מרשימת הרשעים בהיסטוריה להיות זה שמסמל את ההפך המוחלט מאברהם אבינו משום שאצלו התורה מבליטה את האטימות הבלתי נתפסת.
את חוסר היכולת הקיצונית לראות דבר שמעבר לעצמו.

הפך מוחלט מאברהם אבינו שהכיר את בוראו דוקא מתוך יכולת ההתבוננות סביבו.
אברהם אבינו מתפעל מכל העולם שסביבו,
אברהם אבינו מתוך מידות נקיות,מתוך אי נגיעה אל עצמו יכול.להתבונן ולהתפעל.
הוא מחפש את מנהיגו של עולם.

עוד דבר קטן…

אדית אגר בספרה מעניקה עצות לשבירת חומות הכלא שבנינו לעצמנו.
הספר בהחלט מומלץ לקריאה.
אבל…נראה לי שאפשר להוסיף עוד עצה.

תתפעלו,תתרגשו,
כן…סתם כך מהעולם הנפלא שנמצא סביבכם.
מצחוק של ילד,מחיבוק אוהב,
מפרח שצומח, מציפור שמצייצת.
ההתפעלות מהסובב יכולה לבקוע את חומות הכלא.
היא מעניקה לנו מבט אל מה שמעבר…

השבוע יחול יום פטירתו של אבי מורי ז"ל.

כשדמותו של אבא עולה מול עיניי אני יכול לומר,
ויעידו על כך כל מכריו, כי קנאה תאוה וכבוד היו אצלו מחוץ לתחום.
החיוך,מאור הפנים, ההתייחסות והסבלנות לאחר היו הדברים שכל כך אפיינו אותו.

יהיו הדברים לעילוי נשמתו.

להערות והארות אשמח גם במייל
[email protected]